ערב טוב לכולם. אדוני היושב ראש, תודה רבה. שמי אריאל רוזנברג, בתחילת המלחמה ביום חגנו שמחת תורה נפל אחי ידידיה רזיאל בקרב. ידידיה בן תורה, איש אמת שגדל בהרי בנימין, למד בישיבות בשומרון ובחר לעזוב את הרי השומרון ללכת בדרך של חיבורים, הצטרף לקיבוץ כרם שלום וחייו ביטאו אמת גדולה ושלום ואת ההבנה שכולנו יכולים לחיות ביחד. את הבוקר שלו הוא היה פותח בחברותא עם אברך יהודי, במשך היום הוא היה מטפל בפגועי נפש ובערב הוא היה יושב עם חברים בקיבוץ. הוא חי את עם ישראל, הוא אהב את זה, הייתה לו אהבה כנה וחיבור כן לעם, במותו הוא סמל למסירות שלנו אחד עבור השני, הוא נפל בקרב בהגנה על הקיבוץ. כשאנחנו ליווינו את ידידיה למנוחות בהר הרצל החברים שלי בגדוד המילואים נערכו בגבול הצפון למערכה. לאחר השבעה הייתה תקופה ארוכה של חיבוטים והתלבטויות האם לחזור לשרת במילואים או לא ולקראת הסבב השני של המילואים החלטנו שבתקופה כל כך קריטית אי אפשר לעמוד מנגד והחלטתי לחזור. יצרתי קשר עם המפקדים ולהפתעתי הרבה התברר שהסוללה שבה אני משרת כבר לא מגדרית. כיהודי שמנהיג את חייו על פי תורתנו, מסורת אבותינו, שאלתי רב האם לחזור ולשרת ביחידה לא מגדרית, התשובה הייתה של הרב הייתה ברורה וחדה, לא. קשה להעביר את ההרגשה. אנחנו כל כך רוצים להיות שותפים, צבא ההגנה לישראל העמיד אותי, אדם שמשרת שנים במילואים, שיוצא למילואים ומשאיר בבית אישה ושמונה ילדים, שרוצה לקחת חלק במשימה הקדושה וההכרחית, למרות החלל הגדול במשפחה, בשאלה האם להמשיך עם החברים לנשק איתם התאמנתי, שיחד קיימנו בעצמנו את דברי יעקב אבינו, הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי, האם להישאר נאמן לחבורה או להישאר נאמן לאמונה היוקדת, לערכים, לדבר אלוקינו. לי לא היה ספק, אין מצב שאני ממשיך לשרת בניגוד לאמונתי. זו הייתה תחושה באמת קשה. לסבב הראשון לא הגענו בגלל השכול, לסבב השני אני לא יכול להגיע כי צבא ההגנה לישראל לא מאפשר. אז כן, ברוך ה' ניתנה אפשרות לעבור ליחידה אחרת, לסוללה אחרת, ושם אני ממשיך לשרת עד היום. בדילמה הזאת נמצאים רבים מחבריי ביחידות השונות ובמיוחד ביחידות המילואים של תותחנים ששם כבר לפני כמה שנים הייתה מהפכה שאת התוצאות שלה אנחנו אוכלים עכשיו. עוסקים כאן בחדר בשאלה חשובה ורצינית, כיצד מגדילים את מעגל המשרתים, אבל לפני זה חובה עלינו לשאול כיצד אנו מאפשרים למי שמשרת ולמי שאנחנו רוצים שישרת את התנאים ואת הזכויות לחיות על פי אורחות חייו, על פי אמונתו, על פי אמונת העם הקדוש הזה בן אלפי שנים. האם צבא ההגנה לישראל דואג בכל הרצינות לציבור התורני הגדול שכן משרת? מריבוי המקרים והדילמות שעלו ועולים במהלך המלחמה האחרונה זה מעורר ספק גדול, ספק כבד. כיום הצבא מאפשר לחייל דתי פלוגה מגדרית, וכמו שאני הייתי צריך לעבור בשביל זה ממקום למקום, האם זה מספיק? בסבב המילואים הקודם שלנו ישבה אחת הפלוגות יחד עם פלוגת המפקדה במוצב קטן, לא היו שם את התנאים המתאימים לבנות המפקדה. היו במוצב יותר בנות מאשר שטחי מגורים ייעודיים לבנות ונוצרה מורכבות. כשנמצאים בתנאי שטח ממש לא מצליחים לשמור על הכללים. זה לא עובד.

בהרבה עניינים ההתנהלות שלנו היא גדודית, צריך גדודים מגדריים. לפני שאתם מדברים על גיוס לחרדים, לציבור החרדי שצריך להתגייס, לכל הפחות גדודים מגדריים. היוהל"ם מקדמת בכל הכוח עירוב מגדרי ובדרך דוחקים את רגלינו, אותנו שמשרתים את העם ואת המדינה בכל ליבנו ובכל נפשנו כפשוטו, במחיר של לשלם חיים, אבל דוחקים את רגלינו. בתוך היחידה בה אני משרת אנחנו חיים באהבה גדולה אנשים שונים, מרקעים שונים, בטח כל עם ישראל נמצאים שם מקצה לקצה וההצלחה והיחד נוצרים בזכות הכבוד של כל אחד לאורחות חייו של השני. מדינת ישראל כולה צריכה להתנהל בכבוד לכל מגזר ומגזר ובבית הזה מוטל עלינו לעגן את הכבוד בנהלים וחוקים, בלי זה זה לא יעבוד. בקצרה אני אזכיר עוד שתי נקודות שקשורות לזה ואסיים. בחיל תותחנים החליטו לפני מספר שנים ששום גדוד לא יהיה מגדרי. לא יודע מה הבעיה של חצי ככה חצי ככה, אין לי מושג.

פשוט צימקו ודחקו את הציבור הדתי, את בני הישיבות, החוצה. במלחמה האחרונה התגלה שיש בכך בעיה גדולה. אם למשל 30 חיילים נקלטו לגדוד מילואים, כנראה שבגיל 37-36 15 מתוכם ימשיכו לשרת במילואים, אבל אם נקלטו 30 חיילות, מעטות החיילות שימשיכו לשרת עד גיל 30. מה שאני רואה זה התמודדות גדולה עם חוסרים באותם תפקידים שמאיישים אותם בסדיר בנות.

לי יש משפחה חרדית ענפה. כאשר בן משפחה חרדי שואל אותי האם הצבא מוכן וערוך לגייס אותו תוך כבוד אמיתי לאורחות חייו, לצערי אני אומר לו שהצבא לא מוכן ולא ערוך.

הפתח להרחבת מעגל המשרתים הוא כבוד, נתינת מקום ולא כפייה ודורסנות. יש בציבור החרדי הרבה הערכה ושייכות למצווה הקדושה הזאת והכפייה רק מרחיקה. אני אסיים בפסוקי התורה שקיבלנו לפני 3,000 שנה ואיתם אנחנו הולכים באש ובמים שעוסקים במלחמה ועוסקים גם בנושא של הצניעות במלחמה, כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. כִּי יְהוָה אֱלֹקיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. תודה רבה.